המשפט "אי אפשר לשנות אף אחד" הוא נכון והוא אימרה שגורה בפי כל מטפלת, יועץ, מנטורית וכו' אך משיחות עם נשים רבות בקליניקה אני מגלה שעבורן משמעות המשפט הוא "אין בשביל מה להתאמץ, אין טעם לנסות אפילו, הוא לעולם לא ישתנה" וכתוצאה מכך אין שום נקיטת פעולה, אלא קבלה פאסיבית או פסאדו פאסיבית של סיטואציה או התנהגות שגורמת לסבל וכאב. זה נכון שלא ניתן לשנות אף אחד מלבד עצמנו אך זה לא אומר שאין באפשרותינו לשנות משהו שמפריע לנו או לכל הפחות לנסות. אנחנו לא יכולות ויכולים לשנות אף אחד אחר א

כשאנחנו כועסים ולחוצים רובנו נוטים לראות רק את הצד שלנו כצודקים כמובן ורואים בצד השני אשם. למשל, כשבני זוג רבים על חלוקת נטל עבודות הבית: היא מרגישה שהוא בטלן בלאגניסט והיא מנקה את כל הבית לבדה. חילופי האשמות והעלבות רק ירחיקו בין בני הזוג ובטח לא יובילו לשום פתרון. אך אם האשה תאמר בבהירות את מה שהיא מרגישה ומה שהיא מבקשת ואם הגבר יבחר לשמוע את מה שנאמר מתחת למילים - אני צריכה עזרה, אני נשחקת, אני מרגישה שלא רואים אותי, חסר לי זמן איכות עם עצמי, אתך, אם אני אמשיך כך לא יישאר

זוגיות עשירה מורכבות מרבדים רבים, כדי לחזק את החיבור והתקשורת ביניכם אני ממליצה מאד למצוא איזו אחת מחמש רמות האינטימיות בולטת במיוחד עבורכם ולחזק בכל פעם רמה אחרת עד שתשלטו היטב בכולן: אינטימיות אינטלקטואלית - היכולת לדבר, לנהל דיון על משהו שקראנו, ראינו, עניין אותנו. אינטימיות רגשית - חיבור רגשי, האם אתם מהווים מקום בטוח זו עבור זה כדי לשתף את עולמכם הרגשי שלכם על כל מורכבויותיו והניואנסים שבו? אינטימיות רוחנית - האם יצרתם משהו שהוא גדול יותר משניכם? איזושהי משמעות משותפת שא

רוב האנשים חושבים שמהרגע שהם מוצאים את האדם איתו הם בחרו לחלוק את חייהם הם יכולים להרגע ושמעכשיו הכל יהיה טוב. ומתבדים מהר מאד, זוגיות, כמו כל מערכת אחרת, לא תתפתח, תשגשג ותסב לנו אושר אם לא נשקיע בה. וזו השקעה שכדאי לנו מאד לבצע. מחקרים מצאו שזוגות שיש להם מערכת יחסים מלאת משמעות וסיפוק לכל אורך חייהם, בריאים יותר נפשית ופיזית, המוח שלהם נשאר חד לאורך זמן והם גם חיים יותר, בין 4 ל-8 שנים יותר. לזוגיות יש את היכולת להשפיע על כל האזורים האחרים בחיים. כשטוב לנו בזוגיות יש לנו ב

אם בפקק תנועה משתרך את יכולה להישאר רגועה לגמרי אם אתה יכול לראות את שכניך טסים למקומות אקזוטיים בלי קמצוץ של קנאה אם את יכולה לאהוב את כל הסובבים אותך ללא תנאי ואם אתה תמיד יכול להיות מאושר במקום בו אתה נמצא אתם כנראה כלב :) אנחנו מחזיקים בסטנדרטים כל כך גבוהים עבור עצמנו ואז מתאכזבים, כועסים ושונאים את עצמנו כשאנחנו לא מצליחים להגיע אליהם אנחנו חושבים שאם אנחנו נהיה אלא שנבקר את עצמנו, לפני שלמישהו אחר תהיה הזדמנות לבקר אותנו ננצח איכשהו אם אנחנו נגיד לעצמנו כמה אנחנו איומ

כל יום, בכל רגע, יש לנו הזדמנות לבחור ליצור חיבור, עם עצמנו, עם בני הזוג שלנו ועם הסובבים אותנו. חיבור זו האנרגיה שקיימת בין אנשים כשהם מרגישים שמעריכים, רואים ומקשיבים להם. שהם יכולים לקבל ולתת ללא שיפוטיות. ושהם מקבלים ערך ממערכת היחסים. מהרגע שבו אנחנו נולדים אנחנו זקוקים לחיבור עם אנשים אחרים, זה צורך ביולוגי הישרדותי. הטכנולוגיה של ימנו גורמת לנו להרגיש כאילו אנחנו מחוברים, רק בגלל שאנחנו מחוברים לא אומר שרואים ומקשיבים לנו. להפך, אנחנו מבלים יותר זמן בפייסבוק מאשר פנים

מכירים את המריבות שמוציאות אתכם מדעתכם? שהתחושה היא כשהריב מתחיל: "לא אין לי כוח לזה שוב" או שאתם מאיצים מ-0 ל-100 קמ"ש צועקים וכועסים. חשבתם שתוכלו להתפשר לבוא אחד לקראת השניה אך ככל שהויכוח מתדרדר אתם מתבצרים בעמדה שלכם ולא מוכנים לעשות שום צעד לקראת הצד השני. אתם לא מצליחים להתחיל בכלל אפשרות של מו"מ. אנחנו קוראים לזה בשיטת הטיפול שאני משתייכת אליה "קונפליקט מבוי סתום" וכדי להתגבר עליו צריך להחליט שאנחנו לא מחפשים פתרון כרגע אלא שאנחנו עושים משהו אחר אנחנו בוחרים להקשיב לב

אחד הדברים הראשונים שאני מבקשת מבני זוג שמגיעים אלי לייעוץ זוגי הוא לספר לי על העבר שלהם, איך הם הכירו, מה הם חשבו אחד על השניה בדייטים הראשונים, איך נראתה החתונה שלהם, מה הם הרגישו בפעם הראשונה שהם עברו לגור יחד כשבני זוג מספרים את העבר שלהם באופן חיובי, שהם מתרגשים, מצחקקים, קורנים זה סימן ממש טוב שלא משנה כמה גרוע המצב ביניהם כרגע ניתן להציל את הזוגיות (ב-94% מהמקרים שזה נתון מטורף) לעומת זאת, כשבני זוג עסוקים בהיבטים השליליים של תחילת דרכם, הם מתארים כמה הם לא היו בטוחים

אני רוצה להתייחס למה שהרבה מכן העלו לגבי איך משחררים ואיך זה מרגיש להשתחרר מכעס ומרירות שמכבידים עלינו. מה מונע מאיתנו מלשחרר כשאנשים אחרים מתנהגים אלינו לא טוב? לפעמים אנחנו מנסים לשנות את סוף הסיפור או לעשות תיקון כלשהו בכך שאנחנו בוחרים אנשים שיתנהגו אליהם אותו דבר כמו ההורים שלנו. אנחנו בני האדם יצורים נקשרים, לפעמים קשה לנו לשחרר כעס כי אנחנו נקשרים אליו: הסבל שלנו הפך לדרך שבה אנחנו נוקמים בפוגע, להמשיך הלאה, להתקדם עם חיינו, לסלוח יהיה מבחינתנו כמו לשחרר את הפוגע. הכעס

ביקשו מאנשים שרצו לרדת במשקל לנהל יומן אכילה, כלומר לנהל רישום של כל מה שהם אוכלים לאורך היום. רק מעצם הפעולה הזאת, הם ירדו במשקל. לא ביקשו מהם לאכול פחות, להתעמל, לוותר על פחמימות או להוסיף יותר ירקות רק לרשום את כל מה שהם אוכלים. מה שקרה זה שהם יצרו הרגל חדש ורק מעצם יצירת ההרגל הזה דברים אחרים בחייהם השתנו. לאחרונה התחלתי לעשות 10 דק' של תרגילי בטן כל יום, לא רציתי לקחת על עצמי יותר מדי. כתוצאה מזה שמתי לב שהרגלי האכילה שלי השתנו ושאני מוצאת דרכים להזיז יותר את הגוף שלי לא