הרבה פעמים כשזוגות מתלוננים או מאווררים את התחושות שלהם בפגישות ייעוץ זוגי איתי זו הפעם הראשונה שהצד השני שומע את התלונות/ התחושות האלה הכעס, הטינה והמרמור שיכולים להיבנות בזמן הזה עד שהדברים נאמרים יכול לפגוע בזוגיות, להוסיף לאווירה שלילית ולירידה באמון לפעמים קשה לנו לדבר על הרגשות שלנו ולבטא את התלונות שלנו בגלל שאנחנו חוששים מהמריבה שזה יוביל אליה יש דרך לבטא את הרצונות והצרכים שלנו ואף את התלונות שלנו בצורה שתעודד הקשבה ותעזור לגייס את הצד השני והיא שנתמקד בנו, ברגשות ש

האם גם אתם כמוני חווים גם שעמום (לצד הנאה ורגשות אחרים) מלהיות בבית עם הילדים כל היום… אני מציעה לחשוב על דרכים חדשות/ נוספות להסתכל על הדברים בעיקר על רגעי התסכול שמוציאי את הגרסא הפחות טובה שלנו ולפעמים אנחנו אפילו מתחרטים עליהם… כמעט בכל סיטואציה יש צדדים חיוביים ושליליים וכדאי לנסות למצוא אותם. למשל, אם הילד שלנו זרק כדור ושבר את קערת הפירות המאד יפה ומעוצבת שלנו זה שלילי כי עכשיו צריך לנקות את כל השברים אך האם אפשר למצוא בזה גם משהו חיובי? למשל, שהילד ממש השתפר בבעיטות ה

לפעמים אני פוגשת זוגות שאומרים שאם לא היו להם ילדים הם לא היו נשארים נשואים. זה עצוב שילדים זו הסיבה שמחזיקה אותם יחד ומקשה על התהליך ליצירת זוגיות טובה יותר אם כי עדיין אפשרי זוגיות טובה היא כזאת שבה אנחנו חושבים על טובת הזוגיות שלנו, לא רק על טובתנו האישית שיש בה נדיבות קיצונית, סקרנות ותעדוף גבוה של הזוגיות ובן/ת הזוג אם אתם זוג בתחילת הדרך ואתם לא מרגישים שאתם נמצאים בראש סדר העדיפויות של בן/ת הזוג שלכם, לא בהכרח מקום ראשון אבל אם אתם אפילו לא מקום שישי בסדר העדיפויות של

האם כל דבר שקורה הוא באשמתכם או שום דבר שקורה לא באשמתכם? יש אנשים שמאשימים תמיד את עצמם ויש אנשים שמאשימים כל אחד וכל דבר מלבד את עצמם העניין הוא שאלה שני צדדים של אותו מטבע ואף אחד מהם לא תורם למערכת יחסים בריאה ומאושרת מה כן? לקחת אחריות על החלק שלנו קל לומר, הרבה יותר קשה ליישם, ועם זאת, זוגות שמצליחים במשימה הזאת מדווחים על מערכות יחסים טובות, אוהבות ויציבות יותר

אתמול עשיתי טעות, שכחתי מהאימון שקבעתי לעצמי והדבר הראשון שעלה לי לראש זה מי אשם בזה ומיד האשמתי את רועי הוא אשם בטעות שאני עשיתי. מאוחר יותר הצלחתי לחשוב בבהירות ולא הבנתי איך זה יכול להיות כבר הרבה זמן לא האשמתי מישהו אחר עבדתי על עצמי מאד קשה כדי להיפטר מההרגל הזה כשהתחלתי לקחת אחריות על הרגשות שלי, על המילים שיוצאות לי מהפה, על המעשים שלי כמעט כל פעם שאנחנו מרגישים תסכול או כעס אם נרד למטה נגלה שכמעט בכל אחת מהפעמים האלה הרגש שמסתתר מתחת הוא חרדה- פחד או פגיעה-כאב כשאנחנו

בימים האחרונים נחשפתי לעמוד וידויים של נשואים ותמה שחוזרת על עצמה שם הרבה היא: בעלי/ אשתי לא מעוניינים ביחסי מין באותה תדירות כמוני אז אני מנהל/ת רומן העניין הוא שהבדלים בתשוקה הם חלק מכמעט כל זוגיות כמו גם פערים אחרים יש פערים ברמת הסדר והניקיון, לו מאד חשוב שהבית יהיה נקי ומסודר ולה פחות, פערים חברתיים היא זקוקה להרבה אינטראקציות חברתיות והוא פחות, פערים בחינוך, באופן שבו אנחנו מסתכלים על חופשות, על כסף, על החשיבות של עבודה ושלל נושאים אחרים. והאתגר של זוגיות טובה, לפחות

בתחילת האמהות שלי סבלתי מאד בגינות עם הבן שלי. אבל מתוך מחשבה והחלטה נתתי לו להכניס אותי לעולמו הוא עדיין לא ידע לדבר אבל ידע להעביר לי את הדברים שמרגשים אותו ומהנים אותו ודרך העיניים שלו הזמן עבר לי יותר מהר וגיליתי צדדים חדשים במוכר והידוע ליכולת הזאת קוראים הצטרפות והיא יכולת שנחקרה רבות בפסיכולוגיה אנשים עם יכולת הצטרפות חזקה טובים יותר במערכות יחסים אנשים שמסוגלים להצטרף למישהו אחר גם אם זה לא הרצון שלהם ולא להיות נוקשים מדי לעשות רק את הדברים שהם רוצים לעשות למשל, אני י

לאחרונה אני מתרגלת יחס שונה לגוף שלי במקום לנסות לשלוט בו אני מנסה להרגיש שאני יחד איתו בגוף שלנו קיימת חכמה כמו שהטבע חכם. ואנחנו חלק מהטבע אנחנו לא מעליו ולא שולטים בו בדיוק כמו עם בני הזוג שלנו הניסיון לחשוב שאנחנו בני האדם מעל הטבע, מעל בני הזוג שלנו, הילדים שלנו, חלקים מתוכנו הוא שגוי התרבות שאנחנו חיים בה מוכרת לנו את הרעיון הבלתי אפשרי שאנחנו אינדיבידואלים נטו וזה רעיון שלא רק שהוא לא נכון, הוא מזיק. אם אנחנו ננסה לנצח כדי שבן/ת הזוג שלנו יפסידו אם אנחנו נתמקד רק במי מ

כשאנחנו מתלוננים "למה אתה אף פעם לא מפעיל את המדיח" "למה את תמיד מחליטה אם נלך או לא נלך למקומות" תמיד נמצא מתחת לתלונות האלה בקשה האם אתם יכולים לשמוע את הבקשה מתחת לדברים שנאמרים? אפשר ממש להגיד לבן/ת הזוג שלנו, נשמע שיש פה בקשה, מה את/ה רוצה לבקש ממני? האם אתם יכולים להפוך את התלונות והביקורת שלכם לבקשה? כשאנחנו רוצים שיקשיבו לנו אנחנו צריכים להרוויח את זה והדרך להרוויח את זה היא על ידי כך שאנחנו נקשיב קודם אם אנחנו רוצים שבני הזוג שלנו יקשיבו לנו יש הרבה יותר סיכוי שהם י

בספר We've had this fight before הסופרת מציעה נקודת מוצא לפיה יש לנו רק 3 נושאים עיקריים שאנחנו רבים עליהם לבני זוג יש כמובן מיליון מריבות ומיליון סיבות לריב אך אם ננתח את הסיבה שעומדת בבסיס של כל מריבה נמצא שזו תהיה אחת משלוש הסיבות: "למה את/ה לא כמוני"? "למה את/ה לא כמו המשפחה שלי" "את/ה לא מקשיב/ה לכאב שלי" האם אתם מצליחים לזהות את זה במריבות שלכם? אני חושבת שמה שזה בעיקר מחדד לנו, זו את ההבנה שהכל עניין של העדפות. אין מישהו שצודק ומישהו שטועה אלא יש לנו העדפות שונות ומכאן