איך להפסיק להתעלל בעצמנו
אם בפקק תנועה משתרך את יכולה להישאר רגועה לגמרי
אם אתה יכול לראות את שכניך טסים למקומות אקזוטיים בלי קמצוץ של קנאה
אם את יכולה לאהוב את כל הסובבים אותך ללא תנאי
ואם אתה תמיד יכול להיות מאושר במקום בו אתה נמצא
אתם כנראה כלב :)
אנחנו מחזיקים בסטנדרטים כל כך גבוהים עבור עצמנו
ואז מתאכזבים, כועסים ושונאים את עצמנו כשאנחנו לא מצליחים להגיע אליהם
אנחנו חושבים שאם אנחנו נהיה אלא שנבקר את עצמנו,
לפני שלמישהו אחר תהיה הזדמנות לבקר אותנו
ננצח איכשהו
אם אנחנו נגיד לעצמנו כמה אנחנו איומים ונוראים,
לא מספיק טובים, יפים, חכמים, מצליחים, עשירים, צעירים, רזים..
איכשהו נשתפר בעקבות המחשבות האלה
היום כבר הוכח מדעית שבושה היא הרסנית ובטח לא מובילה להתפתחות אישית
כשאנחנו מרגישים בושה ההיפוקמפוס שלנו - אותו אזור במוח האחראי ללמידה כבוי
כך שאנחנו פיזית לא נצליח ללמוד
וגם, ככל שנתבייש ממשהו נברח ממנו ונחשוש להתעמת איתו
הנוגדן לבושה הוא תשומת לב אוהבת
שנותנת לנו את האומץ לראות את החלקים בעצמנו שאנחנו מתביישים בהם
ומאפשרת לנו את המשאבים להשתנות.
כשאני בתהליך טיפולי והאדם מולי אומר את הדבר שהכי מבייש ומכווץ אותו
וזוכה לחמלה, זוכה למבט קשוב ואוהב.
זה הרגע שבו הניצוץ בעיניים משתנה, נופלת ההבנה שאפשר אחרת, ששינוי הוא אפשרי
לא צריך להגיע לטיפול כדי להרגיש ככה, כדי ליצור שינוי
אפשרו לעצמכם לראות את עצמכם באמת
לאהוב את עצמכם.
שנו את האופן שבו את חושבים על המחשבות שלכם
רואים את דמותכם במראה
ומדברים לעצמכם.
הראו והביעו יותר נוכחות אוהבת כלפי עצמכם
וכלפי אחרים סביבכם
ואפשרו לשינוי להתרחש
ספרו לי איך אתם מתכוונים ליישם תשומת לב אוהבת כלפי עצמכם כבר היום
אשמח לקרוא את התגובות שלכם
(השיר בהתחלה מאת שונה שפירו)
