איך למצוא שלווה
אני רוצה להתייחס למה שהרבה מכן העלו לגבי איך משחררים ואיך זה מרגיש להשתחרר מכעס ומרירות שמכבידים עלינו.
מה מונע מאיתנו מלשחרר כשאנשים אחרים מתנהגים אלינו לא טוב?
לפעמים אנחנו מנסים לשנות את סוף הסיפור או לעשות תיקון כלשהו בכך שאנחנו בוחרים אנשים שיתנהגו אליהם אותו דבר כמו ההורים שלנו.
אנחנו בני האדם יצורים נקשרים, לפעמים קשה לנו לשחרר כעס כי אנחנו נקשרים אליו:
הסבל שלנו הפך לדרך שבה אנחנו נוקמים בפוגע, להמשיך הלאה, להתקדם עם חיינו, לסלוח יהיה מבחינתנו כמו לשחרר את הפוגע.
הכעס שאנחנו מאפשרים לעצמנו להרגיש מונע מאיתנו לקחת אחריות על החלק שלנו כמו למשל אשה שכועסת על כך שבעלה שמר על הילדים בזמן ששתה אלכוהול במקום לקחת אחריות על כך שהיא השאירה אותם איתו בזמן שידעה שהוא אלכוהוליסט.
יהיה לנו קשה לשחרר כעס כלפי מישהו אם זה עוזר לנו לשמור על התדמית שלנו כטובים בהשוואה אליו.
לא נרצה לשחרר את הכעס כי הוא מחזיק אותנו בקשר עם מי שפגע בנו.
כעס ואהבה שומרים על הקשר בינינו, בגלל זה הרבה זוגות גרושים עדיין לא גרושים רגשית.
מחזיקים בתקווה שאולי יום אחד הפוגע יבין את העוול שהוא גרם לו.
איך מוצאים שלווה?
כל אחד צריך למצוא את הדרך המתאימה לו, לדבר על זה, לכתוב מכתב, אפשר לזרוק או לשרוף אותו אחרי זה, לעצור לכמה נשימות עמוקות כל פעם שנזכרים בכעס, לתרגל מדיטציה.
החלק הכי קשה הוא להשלים עם העובדה שהצד הפוגע לא יתנצל לעולם, לא יראה את מעשיו באובייקטיביות.
נצטרך לשחרר ולכתוב מחדש את העבר ולבנות עתיד אחר.
אך מה שנרוויח זה חיים בהווה שבהם אנחנו לא עסוקים בכעס וכאב ושהם יותר לא מניעים אותנו.
