עצמאות וזוגיות
הגדרה: יכולתו (או אי-יכולתו) של אדם לקיים בכוחות עצמו את שגרת חיי היומיום שלו החיונית לתפקודו.
החברה שאנחנו חיים בה שמה דגש חזק על עצמאות, אינדיבדיואלית, התפתחות אישית והרבה פעמים המונח תלותי/ תלותית בהקשר של זוגיות נזרק לאוויר כמשהו שלילי, עול, חסרון ודבר שצריך להתגבר עליו.
אכן כל אחד מאיתנו זקוק לדרגת קרבה ומרחק שונים וזה גם משתנה בזמנים מסוימים. יש תקופות שנזדקק ליותר קרבה ויש תקופות שנזדקק ליותר מרחק וזה לא תמיד יהיה תואם למה שבן/בת הזוג שלנו זקוק/ה לו.
אך המחשבה שלהיות תלותי זה מכשול ועול היא בעייתית עבורי, כולנו תלותיים, אף אדם הוא לא באמת "אי". כולנו זקוקים לאנשים אחרים, זהו צורך ביולוגי, הישרדותי. אנחנו זקוקים להרגיש שאנחנו חלק משמעותי, חלק מדבר מה גדול יותר מאיתנו.
התקופה הנוכחית בהחלט מעמידה אותנו במבחן בכך שהיא מדגישה את הנזק הנפשי שבידוד יכול לגבות מאיתנו.
כשזה מגיע לזוגיות בעיני כל המטרה של מערכות יחסים זה להיות שניים שמתמודדים יחד, שניים שרוצים להגשים את החלומות של שניכם, שניים שמתמודדים עם כאב שאחד חווה.
כשאנחנו שניים אנחנו חזקים יותר ויכולים להתמודד עם הכל.
דפוס הרודף-נרדף
דפוס הרודף נרדף הוא דפוס שכיח מאד בזוגות רבים והוא בעייתי כי נמצא שזוגות שקלועים בדפוס הזה נמצאים בסיכון גבוה לגירושים.
הצד הרודף מחפש קרבה, אינטימיות, שיתוף. הם רוצים לתקן בדחיפות את מה שלדעתם לא עובד, המרחק הרגשי והפיזי מבן הזוג קשה עבורם, הרצון להרגיש קרובים חשוב עבורם יותר מכל וכשהם לא מרגישים זאת מתעוררת בהם חרדה והם חושבים שזה בגללם.
הם תופסים את עצמם ואת הערכים שלהם כצודקים ונכונים, מאשימים את בני הזוג שלהם בריחוק והם נתפסים על ידי בני הזוג שלהם כתלותיים ונודניקים.
בני זוג נרדפים זקוקים למרחק שלהם ברגעי לחץ וחרדה, הם נוטים להסיח את דעתם בפעילות אחרת ויש סיכוי גבוה יותר לחיבור ושיתוף מהם כשהם לא מרגישים רדופים ונלחצים בפינה.
מתי הדפוס הופך לבעיה?
כשהדפוס הזה מושרש חזק מאד בזוגיות ויוצר זלזול וביקורת זו כלפי זה שהם גם שניים מארבעת משליחי האפוקליפסה המבשרים על קץ הזוגיות.
בדרך כלל הרודף/ת סובלים מהמצב יותר ולכן לרוב הם אלה שמתחילם ביצירה של שינוי הדפוס.
וברגע שהרודף מתבונן בדפוס, מפרק אותו לגורמים ובוחר להתנהג אחרת. יוצר דפוס חדש שמשחרר אותו לעצמאות, מאזן הכוחות ביחסים משתנה ופתאום הנרדף/ת מגלים שהם זקוקים לתשומת הלב, לרצון לחיבור וקרבה מבני הזוג שלהם.
בכל מערכת יחסים אנחנו לעתים הרודפים ולעתים הנרדפים, לפעמים אנחנו זקוקים ליותר קרבה ולפעמים אנחנו מבקשים קצת מרחק.
כל עוד הדפוס לא מתקבע ולא נוצרת טינה, ביקורת, זלזול, בדידות כתוצאה מההתנהגות שמתקבעת מדובר בזוגיות טובה ובריאה.
האיזון בין קרבה למרחק הוא איזון עדין ושונה מזוג לזוג.
רובנו לא נרגיש טוב להיות רחוקים כל הזמן וגם לא נרגיש טוב להיות קרובים בדרגה שלא נוח לנו איתה.
אנחנו זקוקים לעצמאות שלנו, במידה
אנחנו רוצים להרגיש שאנחנו קיימים בזכות עצמנו אך גם חלק משניים שביחד חזקים, מאוחדים וטובים יותר.
איך דפוס הרודף-נרדף נראה בזוגיות שלכם?
איך עצמאות נראית בזוגיות שלכם?
שתפו אותי כאן בתגובות
שלכם,
שרון לב צוקרמן
