על בחירות וחמלה
דמיינו שאתם בפגישת טיפול זוגי והגבר מתיישב ואומר "לאשתי לא אכפת מאנשים אחרים, היא לא יודעת להקשיב ואין לה לב"
היא כנראה מאד תפגע מזה
אם היא לא מודעת לפגיעה או לפחד שהוא מרגיש
היא כנראה תרגיש כעס כלפיו הכעס הזה כנראה יתבטא בקללות וצעקות
בגלל שהם לא מודעים לכאב ולפחד שיש מתחת לכעס
הם ימשיכו לפגוע אחד בשניה
תעשו זום אאוט לחברה כולה
ויש לנו מצב שבו קבוצה שלמה של אנשים ימנים מול שמאלנים שמקללת, מעלילה עלילות ומביעה המון כעס
כל קבוצה נפגעת מההתנהגות של הקבוצה השניה
ואז נוצר מצב שחצי מדינה מסתכלת על החצי השני כאיום ממשי על קיומה
כי הם שונאים אותנו
חצי מהמדינה עוינת כלפינו וכלפי האנשים בקבוצה שלנו
אבל בגלל שהחברה לימדה אותנו שאסור לנו להיות "חלשים"
הרגש היחיד שאנחנו מאפשרים לעצמנו להביע הוא כעס
ואז אנחנו מרגישים שאנחנו צודקים ותוקפים בחזרה
ואז הרגשות של הקבוצה השניה נפגעים
הם גם מרגישים איום ופחד, חצי מהמדינה שונאת אותם והם מסוכנים עבורם
המחשבה היא שהאמונות של הקבוצה השניה יפגעו בנו
ובאנשים שאנחנו אוהבים ואנחנו מפחדים
אבל אנחנו לא נגיד שאנחנו מפחדים
אלא אנחנו נתקוף, נאשים ונלעג
וזה רק נהיה גרוע יותר ויותר
נראה שהעוינות הפוליטית רק מחמירה משנה לשנה
וגורמת להרבה יותר כאב
וזו מערכת שמזינה את עצמה
אין לנו תרבות של חמלה בכלל
כשאני מציעה לחבריי מאותו מחנה פוליטי שכדאי לרכך את המסרים וההתנהגות שלנו כלפי
תומכי הקבוצה השניה
כשאני מציעה שאנחנו צריכים לעזור לאנשים להרגיש בטוחים, להתייחס לרגש הראשוני של פחד או פגיעה
ולא להיגרר למעגל האכזרי הזה
כמעט אף אחד לא מסכים איתי וחושבים שאני לא בסדר
ושהצד השני מסוכן ואנחנו חייבים להגן על עצמנו
אני רק אחת שמנסה לפרש ולהבין את המשמעות של חיי
בדיוק כמו כל אחד אחר
צעו להצביע. אבל אם אפשר, עם קצת יותר חמלה כלפי חברינו לחברה ולתרבות שאנחנו חיים בה
