כשאנחנו מאשימים את בן/ת הזוג שלנו
כשאנחנו מאבדים את המפתחות שלנו
כשאיחרנו את הרכבת
שלא קיבלנו את הקידום בעבודה
ואיכשהו האשם המיידי בכל אלה זה בן הזוג
או הרכבת
או הילדים שמתעוררים 17 פעמים בלילה
יש משהו מאד קל בלהאשים אחרים
העניין הוא שאין בזה שום דבר מקדם
במערכות יחסים זה רק יגרום למרחק, טינה ומרמור
ובחיים האישיים זה מונע מאיתנו להיות אחראים
לרצונות ולבחירות שלנו
ככל שנלמד לקחת אחריות על מה שבשליטה שלנו:
המילים שיוצאות לנו מהפה, היחס שלנו למחשבות שלנו, הרצונות, הצרכים והתשוקות שלנו
ונלמד לא לקחת אחריות על הדברים שהם לא בשליטתנו
נרגיש פחות חרדה, נהיה יותר פרואקטיבים ופחות ריאקטיבים, מערכות היחסים שלנו ישתפרו
ואנחנו נרגיש שיפור בחיינו ובתחושת המסוגלות שלנו
בכל פעם שהנושא הזה עולה בקליניקה
זה מזכיר לי את הקליפ של ברנה בראון
שבו היא מסבירה על הנושא בצורה פשוטה
ונוגעת ללב
מוזמנים לצפות
אשמח לשמוע מכם
האם אתם מאשימים?
האם אתם חיים לצד בן/ת זוג מאשים/ה?
ומה אתם מחליטים לעשות אחרת מהיום?
