כל דבר טוב שאנחנו רוצים לעשות בחייםמצריך מידה מסוימת של אי נוחות והתמודדות עם חרדה
כשמשהו קשה לנו או מעורר בנו חרדה
זה הרבה פעמים בגלל שהמשהו הזה חשוב לנו מאד
ובמקום שזה יהווה סימן עבורנו לוותר
כי אנחנו לא רוצים להתמודד עם הרגשות הקשים והלא נעימים שעולים בנו
אנחנו יכולים לאפשר לעצמנו להרגיש את מה שאנחנו מרגישים
זה תהליך אבל כזה שחשוב להבין אותו
להבין שהמוח שלנו דואג להישרדות שלנו
ואם הוא תופס משהו כאיום, להימנע ממנו תהיה אסטרטגיה טובה עבורו
כי היא אסטרטגיה שמשאירה אותנו בחיים
ודברים כמו ביקורת מצד בן הזוג שלנו
או מריבה
או כל תחושת חרדה או אי נוחות שמתעוררת בנו
יכולה להיות סימן בשבילנו לצאת מהסיטואציה, להתנתק, לברוח
כדי לשרוד
אבל האמת היא שכל דבר טוב שאנחנו רוצים לעשות בחיים
מצריך מידה מסוימת של אי נוחות והתמודדות עם חרדה
ואם כל מה שאנחנו רוצים זה רק לשרוד ולהישאר בחיים
זה מצמצם מאד את חיינו
כי בכל דבר יש סיכון
לחיות, להתקרב לאנשים אחרים, לנהל מערכות יחסים
אומר בהכרח להסתכן
להסתכן להרגיש אי נוחות, להיפגע, לריב
(ואני לא מדברת על מערכות יחסים שיש בהן התעללות, מערכות יחסים כאלה בהכרח חייבים לעזוב)
אני מדברת על המריבות "הרגילות" על מי מוריד את הזבל, איך מחנכים את הילדים,
מה עושים בשבת?
ככל שנאפשר לעצמנו להיות נוכחים בתוך אי הנוחות
של דעות שונות, ערכים שונים, סדרי עדיפויות שונים
שמהווים איום עבורנו
ככל שנעבוד על זה יותר
יהיה לנו קל יותר ויותר
