הקול הפנימי שלנו
יש כאב גדול שכולנו נושאים בתוכנו
על דברים שאמרו לנו בעיקר אנשים קרובים לנו.
כשאנחנו חווים ביקורת רובנו בוחרים לשתוק או לכעוס
ושתי האסטרטגיות האלה פותרות את האדם מולנו מלקיחת אחריות.
הרייט לרנר, שהיא אחת הפסיכולוגיות האהובות עלי
מדברת על הקול שלנו
שיש לו מקום וזכות להשמע
לא כדי לשנות מישהו אחר,
לא כדי לקבל התנצלות,
אלא כדי להגיד בקול רם את מה שאנחנו מרגישים וחושבים.
כשאנחנו מצליחים לנסח ולומר לצד השני
"מותר לי להיות עצובה"
או: "זו הדרך שלי להתמודד עם המצב שהחיים שלי נמצאים בו כרגע, אתה לא חייב להסכים או לתמוך או לעזור אבל אני לא מוכנה להקשיב יותר לביקורת שלך"
להקשבה לעצמנו בקול רם יש חשיבות אדירה,
וזה גם מאפשר לאדם השני להבין את המשמעות שיש לדברים שהוא אמר
שהוא לא היה פתוח להקשיב להם לו דיברנו בצורה תוקפנית או כועסת
