האם אתם יודעים לקבל?
כשרועי ואני רק עברנו לגור יחד, הוא הסתכל עלי מתעוררת בבוקר
ואמר לי שאני יפה
ואני מיד דחיתי את המחמאה שלו "מה פתאום, אני נראית נורא על הבוקר, אל תסתכל עלי"
כשרק עברנו לגור יחד אני עבדתי, למדתי, היה לי חשוב שיהיה לנו בית יפה, נקי ונעים
הוא כל הזמן אמר לי אני יכולתי לעשות את זה או את לא אמורה לעשות הכל לבד
ואני תמיד עניתי שהכל בסדר זה קטן עלי, זה לא ביג דיל
ואז כשהבן הראשון שלנו נולד יום אחד היינו במסעדה עם המשפחה
והוא ראה איך אני דואגת לכסא אוכל לתינוק, מאכילה אותו, מדברת עם כולם
ולא דואגת לאכול או לשתות בעצמי
והוא פשוט צעק עלי "אני גם פה, אולי תתני לי גם לעשות כבר משהו"!!
כל החיים גדלתי עם המסר שאני צריכה להיות עצמאית, שאני צריכה לעשות הכל בעצמי
וגם להיות הכי טובה בכל מה שאני עושה
היום אני מסתכלת על זה ואומרת תודה, תודה שרועי צעק עלי והציב לי מראה מול הפנים
כי מה שהבנתי על עצמי הוא שבעוד שאני מאד טובה בלתת ולהעניק
אני הרבה פחות טובה בלקבל
וכשאני רואה זוגות שמתלוננים שאין שם מישהו שרואה אותם, מבין מה הם עוברים ומציע עזרה
או אמפתיה או הערכה
כשחוקרים מספיק לעומק מגלים הרבה פעמים שגם שם יש קושי של אחד הצדדים בלקבל.
שכנראה שהוא החמיא לה בתחילת הקשר, קנה לה פרחים, עזר וניסה להיות מעורב
והיא דחתה אותו כמו שאני דחיתי את רועי
עד שהוא הפסיק לעשות את זה
יש הרבה עצות בחברה שלנו על איך להיות טובים בלתת
על זה שבזוגיות אנחנו צריכים לתת 100% מעצמנו
אבל לא הרבה עצות על איך להיות טובים בלקבל.
האם אתם טובים יותר בלתת או לקבל?
ואם יש לכם עצות לאיך להפוך למקבלים טובים יותר של עזרה, מחמאות, הערכה
אשמח לשמוע
