אפשר להתפרק לרסיסים?
אפשר להישבר
אפשר לבכות
אפשר להתפרק לרסיסים
לרחם על עצמנו
להתלונן
להתחרט שהבאנו ילדים
שהתחתנו
בשלב הזה אפשר וצריך לתת לעצמנו להרגיש הכל
העולם כולו חווה משבר ואבדן
ויש 5 שלבים להתמודדות עם משבר ואבדן
שיש לי איתם מחלוקת אמפירית ואישית
מטיפול באנשים אני יודעת שכל אחד מאיתנו שונה
זקוק לדברים שונים כדי להתמודד
אבל כן אפשר לקבל איזושהי הבנה
לגבי המקום שבו אנחנו נמצאים
באמצעות הידע הזה
ואולי אפילו לקבל ודאות לגבי שלבי ההתמודדות שלנו עם המשבר
על פי המודל שפיתחה פסיכאטרית בשם אליזבת קובלר רוס
חמשת שלבי התמודדות עם אבדן/ משבר הם:
הכחשה: בשלב הראשון אנחנו עוד בהלם, ממשיכים להתנהל כרגיל ואומרים שהכל בסדר. זה תהליך חשוב מאחר כי מנגנון הכחשה מאפשר לנו לקחת את הזמן כדי לגייס את האנרגיה הנפשית הדרושה לנו כדי להתמודד.
כעס: הכעס יכול להיות מופנה כלפי כל אחד וכל דבר, זה לא פשוט אך זה שלב חשוב כשאנחנו מבינים שלא נוכל להישאר יותר בשלב ההכחשה. אני רואה את זה סביבי כל הזמן אנשים כועסים על אנשים אחרים שמפרים את ההנחיות, על הממשלה שמבלבלת ולא מספקת פתרונות טובים מספיק, על הבעל או האישה. שלב מאד לא פשוט בעיקר עבור הסובבים אותנו.
מיקוח: זה השלב שבו אנחנו מנסים לנהל משא ומתן כמו "אם המצב הזה יימשך עד פסח אני אצליח לשמור על שפיות" או "תנו לי רק צפי מתי זה יסתיים ויהיה לי קל יותר".
דכאון: בשלב זה אנחנו מרגישים ייאוש, החמצה, בושה, אשמה אנחנו לא מצליחים למצוא פשר ומשמעות בעולם ומרגישים שהכל חסר סיכוי. אמירות כמו "שום דבר לא יהיה אותו דבר" או: "העולם הזה הלך לאבדון" "היקום מעניש אותנו". השלב הזה קשה ומתיש אך הוא מהווה חלק חשוב בעיבוד התהליך.
השלמה: זה השלב האחרון שבו אנחנו משלימים ומקבלים את המצב מפסיקים להילחם בו, בעבר, באנשים אחרים וחושבים. "מי אני עכשיו" "מה אני יכולה לעשות" "איך אני כן יכולה להתמודד".
כפי שציינתי השלבים האלה לא הכרחיים ולא כולם עוברים אותם, הם גם לא לפי סדר,
אפשר לחוות אותם בסדר שונה ובמעגליות.
נסו לראות אם אתם מצליחים למקם את עצמכם באחד השלבים האלה,
אולי תוכלו לראות את השלבים שכבר עברתם ואת השלבים שאולי עוד נותרו לכם לעבור,
אולי תוכלו לראות את היקרים שלכם באחד השלבים האלה ולעזור להם להבין את עצמם טוב יותר בתהליך.
ויותר חשוב מזה אפשרו לעצמכם להרגיש את כל מה שאתם מרגישים
האבדן הוא כאן והוא אמיתי
אנשים שאומרים שצריך לראות את הצדדים הטובים והיפים בזמן הזה
או שאומרים שכולנו ביחד בזה
הם האנשים שהמשבר בקושי פוגע בהם
שיש להם משאבים עצומים כלכליים או רגשיים
שיש להם בית גדול ומרווח
עם מרפסת או חצר גדולה שהם יכולים לברוח אליה
רוב בני האדם מתמוטטים, מתפרקים, קורסים
ואנחנו לא זקוקים למשפטים יפים ריקים מתוכן
שרק גורמים לנו להרגיש אשמה על כך שאנחנו לא רואים
את ההזדמנויות היפות שהבידוד הזה מאפשר לנו
הרשו לעצמכם להרגיש את מה שאתם מרגישים
בטאו ודברו על זה
עם אדם אהוב
ואם אתם זקוקים לתמיכה נפשית אל תהססו לפנות אלי
האם זיהיתם את עצמכם או את היקרים לכם
באחד מהשלבים?
מה הדרכים שלכם להתמודד עם כל שלב
ועם המשבר בכללותו?
כתבו לי כאן בתגובות
שלכם,
שרון לב צוקרמן
