זה סיפור על שני נזירים
זה סיפור על שני נזירים שהולכים בדרך באמצע הדרך עליהם לחצות נהר הם פוגשים שם אשה שביקשה מהם שירימו אותה, אחד מהנזירים מרים אותה והאשה אפילו לא אמרה תודה. אחרי שהם ממשיכים ללכת הנזיר השני אומר לנזיר הראשן: "למה לקחת אותה היא אפילו לא אמרה תודה? ואנחנו בכלל לא אמורים לגעת בנשים". הנזיר הראשון ענה "אני הורדתי את האשה ברגע שחצינו את הנהר, למה אתה עדיין נושא אותה"?
מפרספקטיבה בודהיסטית מהות הסליחה היא לשחרר. הנזיר לא לקח אישית את ההתנהגות של האשה, הוא לא ציפה ממנה להיות משהו שהיא לא, לשחרר זה אומר לשחרר את עצמנו מתחושת תקיעות, כעס ומרירות שמבזבזים לנו אנרגיה.אם כעס לגבי העבר מטריד אותנו לא נוכל להיות נוכחים לגמרי בהווה ולא נוכל להתקדם לעתיד ולממש את הפוטנציאל שלנו לאושר ואופטימיות. יש הבדל בין כעס בריא ששומר ומגן עלינו לבין כעס על דברים שכבר קרו שמונע מאיתנו לישון בלילה, שאנחנו חושבים וחוזרים על אותן מחשבות כל הזמן וכותבים תסריטי נקמה בראש שלנו. זה רק גורם לנו לא להיות מאושרים ואין לו שום תועלת.האם אתם מרגישים שאתם משחררים בקלות או מחזיקים את הכעס ומרגישים מרמור ותקיעות? שתפו אותי בתגובות, אשמח לשמוע מכם