החיפוש אחר משמעות אינו חיפוש כלל

יש ספר אחד שאני מזהה אותו מיד ורואה כמעט תמיד

על מדף הספרים של כל מטפל/ת שאני פוגשת

בין אם אלה קולגות או מטפלים אישיים שלי

והוא "האדם מחפש משמעות" של ויקטור פרנקל

ויקטור פרנקל היה ראש מחלקה נוירולוגית בוינה של לפני המלחמה

שהתעניין בפסיכולוגיה ופנה לפרויד כדי שיהיה המנטור שלו

פרויד (שכבר היה מפורסם מאד באותם זמנים) הסכים

ויקטור פרנקל היה גם בין 2-3% מהאנשים ששרדו את אושוויץ

ואבי תיאוריית הלוגותרפיה

הוא חשב שמה שהבדיל אנשים ששרדו את אושוויץ לאנשים שלא

מעבר למזל ולנסיבות

הוא תחושת המשמעות

אנשים שהיה להם בשביל מה לחיות

שהיתה להם משמעות בחייהם

שרדו גם בתנאי רעב והתעללות קיצוניים

העניין הוא, שהשם קצת מבלבל

לפי פרנקל אנחנו לא אמורים לחפש משמעות

להפך, משמעות חיינו אמורה להתגלות באופן אורגני

ע"י עשייה

ע"י אהבה

מתוך התמסרות לאנשים שאנחנו אוהבים או מתוך עשיה של דברים

המשמעות של חיינו נגלית בפנינו

ואני משלבת לוגותרפיה (או את הפרשנות שלי ללוגותרפיה)

עם כל אדם שאני פוגשת

למשל: כשאני פוגשת זוגות שרבים

אני מזהה את הנרטיב השלילי שעולה מהדברים שהם אומרים

ואני אומרת להם מה ההשלכות של הנרטיב השלילי הזה

למשל שהאינטרקציות הבאות כנראה גם ילכו ויעשו שליליות יותר ויותר

אני מדברת איתם על האחריות שלהם, על בחירה, על האפשרות ליצור נרטיב אחר שיהיו לו השלכות אחרות

על המשמעות שיש לזוגיות בחייהם, על המשמעות שלהם כזוג.

כשאני פוגשת אנשים שמרגישים תקועים בחייהם

ואני שואלת אותם איזה דברים מעניקים להם משמעות בחייהם

ואני מבינה שאיש מעולם לא שאל אותם את השאלה הזאת

שהם מעולם לא שאלו את עצמם את השאלה הזאת

ואנחנו יוצאים יחד למסע של חקירה

שבו הם מוצאים את המשמעות של חייהם

בין אם חשבתם על השאלה הזאת בעבר ובין אם לא,

איפה אתם מרגישים משמעות בחייכם?