חודשי הקיץ עם הילדים...

האם גם אתם כמוני חווים גם שעמום (לצד הנאה ורגשות אחרים) מלהיות בבית עם הילדים כל היום…

אני מציעה לחשוב על דרכים חדשות/ נוספות להסתכל על הדברים

בעיקר על רגעי התסכול

שמוציאי את הגרסא הפחות טובה שלנו

ולפעמים אנחנו אפילו מתחרטים עליהם…

כמעט בכל סיטואציה יש צדדים חיוביים ושליליים

וכדאי לנסות למצוא אותם.

למשל, אם הילד שלנו זרק כדור ושבר את קערת הפירות המאד יפה ומעוצבת שלנו

זה שלילי כי עכשיו צריך לנקות את כל השברים

אך האם אפשר למצוא בזה גם משהו חיובי?

למשל, שהילד ממש השתפר בבעיטות הכדור שלו?

או הילד לקח יוזמה ורצה לנקות בעצמו את החדר שלו

אבל בדרך זה רק נהיה יותר מלוכלך ומבולגן

ועוד עבודה עבורנו שממש לא תכננו אותה

אך האם אפשר לשמוח על היוזמה שהוא גילה?

הרבה פעמים המקרים האלה מוציאים אותנו מאיזון

ואז אנחנו מפנים את הכעס שלנו כלפי הילדים

והעונש הכי נורא, הוא תחושת אשמה. אשמה היא כלי יעיל מאד

בהורדת הערך של בני האדם, בעיקר ילדים.

אפשר למצוא את זה בשלל סיטואציות במהלך היום

מה הדבר החיובי שמתרחש בו, בנוסף?

זה בסדר לכעוס (או להשתעמם או להרגיש את כל הרגשות שלנו)

המשימה ההורית המורכבת ביותר, בעיני

היא איך לכעוס ולבטא את כל הרגשות שלנו

ועדיין לבטא אהבה, התפעלות, סקרנות והערכה כלפי הילדים שלנו