האם לסלוח באמת משחרר?

הרבה אנשים מדברים על סליחה ככוח נעלה שמשחרר את הסולח.

לאחרונה צפיתי בהרצאת טד שבה אישה אמיצה מאד מתארת איך היא סלחה לרוצח של אמה ואחיה.

הרעיון שסליחה היא הדרך היחידה לחיים נטולי מרירות ושהיא הדרך הרוחנית היחידה לא נכונה, בעיני.

לסליחה יש משמעות שונה עבור כל אחד.

ולכן יש סדרת שאלות שאני שואלת כדי לעזור להבין מה המשמעות הספציפית עבור האדם היושב מולי.

משיחות עם אנשים אני מבינה שהרבה אנשים משתמשים במילה סליחה אך מה שהם באמת רוצים זה להשתחרר מתחושת המרירות, עוינות, כעס והכאב.

הם רוצים להרגיש אנשים טובים שלא מחזיקים טינה או נקמנות.

מפרספקטיבה בודהיסטית מהות הסליחה היא לשחרר.

לא לקחת אישית את ההתנהגות של האחר, לא לצפות מהאחר להיות משהו שהוא לא,

לשחרר זה אומר לשחרר את עצמנו מתחושת תקיעות, כעס ומרירות שמבזבזים לנו אנרגיה.

לא קל לשחרר ולהמשיך הלאה,

יש הרבה דרכים להירפא ולא כולן צריכות להכיל סליחה,

בהחלט אם הצד שעשה עוול לא התנצל.

אמפתיה היא לא סליחה, ולא צריך לסלוח כדי להיות אמפתיים.

ישנם מחקרים שאומרים שסליחה טובה לבריאות שלנו אך האמת היא שאם קוראים לעומק מה שהמחקרים האלה בעצם אומרים הוא שכעס כרוני ומרירות לא טובים לבריאות שלנו.

ושחמלה ואמפתיה אפילו כלפי אל שפגעו בנו הם דברים טובים לטפח.

כל אלה לא כוללים סליחה.

איך אתם יודעים שסלחתם למישהו? מה זה אומר עבורכם לסלוח?

אשמח אם תכתבו לי ויחד נעמיק יותר בנושא