איפה אתם על הספקטרום של "אכפת לי ממה אנשים אחרים חושבים עלי"
הרבה פעמים נתקלים באנשים שלא ממש אכפת להם מה אנשים אחרים חושבים עליהם.
אני חושבת שכולנו נמצאים במקומות שונים על הספקטרום הזה.
אני למשל, חייבת להודות שאני במקום די נמוך על הספקטרום. אכפת לי מה אחרים חושבים עלי, אבל לא מספיק כדי לגרום לי להתיישר לנורמות החברתיות ולא להגשים את המטרות שלי גם אם הן נחשבות "לא מקובלות".
ובכלל, אני חושבת שאנשים נוספים שעוסקים במקצועות טיפוליים גם כמוני במקום נמוך על הספקטרום הזה
המקצוע שלנו דורש מאיתנו לחשוב מחוץ לקופסה, אנחנו שוברים מוסכמות, אנחנו מדברים על נושאים שהחברה לא רוצה שנדבר עליהם.
באופן אישי אני מאז ומעולם הייתי כזאת, אני לא אוהבת סמול טוק ואני אוהבת להכיר את עולמם הפנימי של האנשים סביבי ותמיד שאלתי שאלות אינטנסיביות שהרבה פעמים גרמו לאנשים להרגיש אי נוחות.
כמובן שבקצה השני של הספקטרום נמצא חוסר רגישות וחוסר אמפתיה מוחלט. סטיה ממוסכמות החברה ופסיכופתיה.
וחשוב שאנשים שנמצאים על הספקטרום הזה, ילמדו דרכים לפצות על כך. למשל אצלי, למדתי בגיל צעיר מאד שהכללים והחוקים חשובים מאד לאנשים אחרים, יותר ממה שהם חשובים עבורי ולקחת את זה בחשבון שהשאלות שלי יכולות להיות פולשניות מדי ואז לגרום להם להרגיש אי נוחות ולחשוב שלא אכפת לי מהם, כשבעצם זה היה הפוך, בגלל שאכפת לי ליצור מערכות יחסים משמעותיות רציתי לשאול שאלות משמעותיות.
אבל למדתי לאזן את עצמי ולבדוק עם האדם שמולי האם זה מתאים לו והאם אנחנו מספיק קרובים כדי שאוכל לשאול שאלות כאלה.
גם כיועצת זוגית, אני נתפסת מאד ישירה ואינטינסיבית והרבה אנשים נמשכים אלי בדיוק בגלל זה, כי הם יודעים שהרבה פעמים אני אגיד להם את האמת בפנים. אבל כמובן שיש כאלה שזה לא מתאים להם ולמדתי איך לתקשר את זה בצורה הנכונה לפי מי שיושב מולי ומה מתאים ונוח עבורו.
לעומת זאת יש אנשים שחיים בתוך הנורמות החברתיות ונראים מאד מתחשבים ומנומסים אך הם פשוט מתנהלים בקונפורמיסטיות, זה לא בהכרח שיש להם יותר אמפתיה מאנשים אחרים.
וזו נקודה חשובה לחשוב עליה לגבי עצמנו ולגבי אנשים אחרים.
איפה אתם נמצאים על הספקטרום של כמה אכפת לכם ממה אנשים אחרים חושבים עליכם?
コメント